נפלה בחלקי הזכות לכתוב את הפתיח של "נקודת חן" לחודשים מרץ - אפריל 2015.

אין זה סוד שאני צעיר - המדריכים במנהל חברה ונוער, ומסיבה זו בחרתי להציג בפניכם מספר מחשבות והגיגים של אדם הנמצא בתחילת דרכו המקצועית. אחת השאלות הפילוסופיות שבהן אני מתחבט רבות בעת האחרונה היא: מהי מטרת החינוך ומדוע יבחר אדם את דרך החינוך כמקצוע לחיים?

רבים סבורים כי חינוך הינו אחת הדרכים המרכזיות להשפיע על החברה ולקדם אותה למקום טוב יותר, ולכן לא אחת נכלל 'החינוך לערכים' כאחת ממטרותיה המרכזיות של מערכת החינוך. אולם לדעתי החינוך הוא גם אגואיסטי ביסודו, ולא רק אלטרואיסטי. 

אנו (מורים, הורים, מחנכים, מדריכים) בוחרים בדרך החינוך כדי להעניק לילדינו תנאים משופרים מאלה שהיו לנו. כאנשים מבוגרים מתאפשר לנו, באמצעות הילדים, לחיות מעגל חיים נוסף על פני האדמה, ולנסות ולממש פעם נוספת את חלומותינו ושאיפותינו. באמצעות החינוך אנו מטביעים חותם ומובילים לחיים מלאי משמעות, ומשום כך אנו משקיעים רבות בטיפוח התלמידים. בני הנוער הם ה"מועד ב" שלנו, אלא שהפעם יש למרביתנו את המוטיבציה לא להיכשל.

בדיוק מסיבה זו התרגשתי מאוד לקרוא את עיתון מועצת התלמידים והנוער המחוזית, המשחזר את עיתון 'קמארד' שנכתב על ידי ילדים ונוער בתקופת השואה בגטו טרזין והוצא לאור במהדורה עדכנית ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. באמצעות העיתון נוצר קשר בין דורי, המאפשר לחייהם ומורשתם של בני הדורות הקודמים להמשיך ולהיות רלוונטיים גם כיום. ללא מערכת חינוכית, אז והיום, היו הדורות ההיסטוריים פועלים כאטומים בודדים במרחב, ולא היה ביניהם דבר מן המחבר.

על הרצף הזה שבין קולקטיביזם ואינדיבידואליזם ציינו החודש במערכת החינוך את האירועים הממלכתיים: יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות. אין ספק כי בשנים האחרונות חל פיחות בחשיבותם של האירועים הרשמיים רבי הפאתוס. לפיכך מבוגרים ובני נוער כאחד מחפשים גם מסגרות קטנות, מהסוג של 'זיכרון בסלון', המאפשרות להם אמירה והבעת דעה אישית בעלות רלוונטיות גבוהה יותר לשם יצירת קשר וחיבור בין העבר להווה.

למרווח הזה נכנסנו גם השנה כנציגי מנהל חברה ונוער, ובמסגרת גיליון זה של נקודת ח"ן תוכלו לקרוא על הנעשה בחברה ונוער במחוז תל אביב בתחומים השונים. קריאה נעימה.

אורי מלכין.